אנשי השכונה #14 / by michal zoran

מוסא הוא דוגמה חיה לכך שמזל הוא עניין יחסי. כשהגיע לישראל בשנת 2008 לאחר שברח מהמליציות הצבאיות שחדרו לעירו שבחבל דארפור, חטיפות הפליטים בסיני עוד לא היו עניין שבשגרה, והוא הצליח להכנס לארץ בלי לעבור מסכת עינויים של כמה חודשים. זה ממש לא אומר שהיו לו חיים קלים - הוא בילה תקופה בכלא סהרונים ולאחר מכן הצטופף בבניין עם מאות אנשים בנווה שאנן ועבד שעות מפרכות בניקיון. לאחר כניסת התקנות החדשות שהגבילו את בעלי הויזות הארעיות במדינה, התקשה מוסא להמשיך למצוא עבודה והחליט לשוב למקצועו המקורי - בשנת 2012 הוא פתח מתפרה קטנה ברחוב צ׳לנוב שאט אט צברה לה קהל אוהדות נאמן והיום הוא אף מעסיק בה את שאוויט - פליטה מאריתראה. מקור שמחה נוסף הוא מעמד הפליט הרשמי שקיבל ממש לפני שבוע, לאחר שהתקבלה הבקשה שהגיש לפני חמש שנים. יחד עם זאת, הוא מציין בעצב - ״אשתי בינתיים התגרשה ממני והתחתנה עם מישהו אחר״. בנם המשותף שוהה כעת אצל סבתו, והם שומרים על קשר טלפוני. לצד העבודה במתפרה הקטנה, שם הוא עושה תיקונים וגם תפירה מאפס של גלביות רקומות יפהפיות, מוסא גם עובד במטבח של קפה אלבי / قلبي כדי להשלים הכנסה. היום יש לו המון חברים וחברות ישראלים והוא מבקש למסור לאלה שמקבלים פה את ההחלטות ש״צריך לבדוק את הבקשות של כולם, ומי שמגיע לו - לאפשר לו להישאר.״

    Gal Deren  :צילום

  Gal Deren :צילום